דה סטֶייל (De Stijl, בהולנדית: 'הסגנון') היא תנועה אמנותית בתחומי הציור והאמנות, העיצוב והאדריכלות שמרכזה בהולנד בשנות העשרים של המאה העשרים.

הקבוצה ניסתה ליצור אידאל של הרמוניה וסדר. הם דגלו באמנות מופשטת וטהורה מתוך מגמה לצמצום כל אובייקט עד לצורה ולצבע הטהור. בעקרונות התנועה היו השימוש בקווים אנכיים ואופקיים בלבד ושימוש בצבעי היסוד (אדום, כחול, צהוב, לבן ושחור). הקשר בין הקו והצבע היה בדרך כלל: קו אופקי - כחול: כמו קו האופק של הים, קו אנכי - צהוב: כמו קרני השמש הניצבות לאדמה, שחור ולבן כצבעים נייטרליים העוזרים לקומפוזיציה ואדום כצבע מיוחד. פיט מונדריאן, האמן הידוע ביותר מבין חברי הקבוצה, פרסם בשנת 1920 את חוברת בשם "נאו פלסטיציזם" ובה פירט עקרונות התנועה. את השם נטל מונדריאן מעבודתו של המתמטיקאי סכונמאקרס (M. H. J. Schoenmaekers). הצייר תיאו ואן דוסברג הוציא לאור את המגזין 'דה סטייל' בשנים 1917-1928 ובו הפיץ את עקרונות התנועה. » לחץ להמשך קריאה והוספת תגובה «

• 0 תגובות

יצירות אמנות נוצרו ביפן מראשית ההתיישבות בה (כעשרת אלפים שנה לפנה"ס) ועד לימינו. במשך הדורות התפתחה אמנות יפנית בעלת מאפיינים ייחודיים. ההיסטוריה היפנית שזורה בפרקי זמן קצרים שבמהלכם חדרו אל הארץ השפעות תרבותיות זרות לרוב, וביניהם תקופות ארוכות של ניתוק וחוסר קשר עם העולם החיצוני.

עם הזמן למדו היפנים לחקות ולהטמיע את היסודות הזרים שחלחלו אל ארצם ואלו השתלבו בתרבות האסתטית של יפן. האמנות היפנית המורכבת המוקדמת ביותר נוצרה במאה ה-7 וה-8 והיא ספוגה בהשפעות בודהיסטיות. במאה ה-9, עת צימצמו היפנים את הזיקה לסין והחלו לפתח תרבות עצמאית, גדלה חשיבותן של האמנויות החילוניות, אם כי גם האמנות הדתית לא נזנחה עד המאה ה-15. לאחר מלחמת אונין (1467-1477) נכנסה יפן לתקופת תוהו ובוהו פוליטי, חברתי וכלכלי שנמשך כמעט מאה שנים. במדינה, כפי שהתעצבה תחת הנהגתם של שוגוני הטוקוגאווה, היה לדת המאורגנת תפקיד פחות בהרבה בחיי העם, והאמנויות ששרדו היו בעיקר חילוניות.

ציור הוא הביטוי האמנותי המועדף ביפן, ועוסקים בו החובבן והמקצוען גם יחד. עד לתקופה המודרנית כתבו היפנים עם מכחול ולא עם עט. המודעות לטכניקות המכחול הביאה עמה רגישות רבה לדקויות הציור. עם עליית התרבות הפופולרית בתקופת אדו, נעשו הדפסי עץ הקרויים "אוקיו-אה" לאמנות חשובה. הטכניקה בתחום זה השתפרה בהדרגה. ההדפסים הצבעוניים שימשו למטרות מגוונות:מחדשות יומיות ועד לספרי לימוד ופורנוגרפיה. פיסול היה פופולרי הרבה פחות ביפן. הוא קושר עם נושאים דתיים, וככל שירדה קרנו של הבודהיזם התמעטה חשיבותה של צורת ביטוי אמנותית זו. הקרמיקה היפנית היא מהטובות ביותר בעולם, והיצירות הראשונות של תרבות היפנית. באדריכלות מבטאים היפנים העדפה לחומרים טבעיים ולחיבור בין החלל החיצוני והפנימי.

» לחץ להמשך קריאה והוספת תגובה «

• 0 תגובות

יאן וֵרְמִר או יוהנס וֵרְמִר (31 באוקטובר 1632 - 15 בדצמבר 1675), צייר הולנדי. מגדולי הציירים בכל הדורות. מעט מאוד ידוע על חייו מלבד העובדה שגדל ופעל בדֶלְפְט. במשך שנים הייתה דמותו בצילם של הציירים ההולנדים הגדולים כגון רמברנדט אולם במאה העשרים הוא חזר לתודעה הציבורית הודות לזיופים ולספרים כגון "נערה עם עגיל פנינה". רוב ציוריו מתארים דמויות בתוך ביתן, עוסקות בשיחה, נגינה או עבודה.

חייו

רק מעט מאוד ידוע על חייו של ורמר, ציורו הנודע, "נוף העיר דלפט", מציג את הכנסייה החדשה (ניווה קרק) שבה כנראה נטבל והכנסייה הישנה (אאודה קרק) שבה נקבר. ביניהן, בעיר הולדתו, התנהלו כל חייו. אלו הפרטים היחידים הידועים עליו בוודאות של ממש.

נוף העיר דלפט, כנראה 1658-1660

ורמר גדל במהלך תקופת הפריחה הגדולה ביותר של הציור ההולנדי, "תור הזהב" שאחרי מלחמת השחרור של הולנד מעולה של ספרד ובית הבסבורג. בתקופה קודמת צמח שם רמברנדט ובתקופתו גדלו ציירים דגולים כיאן סטין, פיטר דה הוך, חיראט דאו, קרל פבריציוס, יקופו פן ראוסדאל, חררד טר בורך, פרנס האלס ורבים אחרים.

ורמר נולד כפרוטסטנטי, ככל הנראה, אך המיר את דתו לקתוליות בגיל 21, ככל הנראה כדי לשאת באותה שנה 1653 את קתרינה בולנס שמוצאה היה ממשפחה קתולית בורגנית. לזוג נולדו 11 ילדים. באותה שנה הצטרף לגילדת האמנים של לוקס הקדוש בעיר והגיע למעמד בכיר בה - בשנים 1662 ו-1669 נבחר לעמוד בראשה.

פרנסתו של ורמר נמצאה רוב השנים בדוחק, ממכירת תמונותיו וממסחר בתמונות. במהלך הקריירה הלא ארוכה שלו, בשנים 1654 - 1670 (תיארוכי התמונה הראשונה והאחרונה שלו) יצר רק כ-35 תמונות. אחרי מותו מכרה אלמנתו את כל תמונותיו שנותרו בידיה למועצת העיר בתמורה לקצבה זעירה » לחץ להמשך קריאה והוספת תגובה «

• 0 תגובות